<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' סוטה וקנס פ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
קנא בפני שנים וראה שנסתרה כדי טומאה, או שמע רנון אפילו מנשים (קטנות) [הטוות] לאור הלבנה שנושאות ונותנות שזנתה עם האיש שקנא לה, או העיד אחד שדעתו סומכת שהוא נאמן שנסתרה כדי טומאה אחר קנוי אסור לקיימה ויוציא ויתן כתבה שאינו יכול להשקותה על פי עצמו, ולא על פי עד אחד. אין דעתו סומכת שהוא נאמן, מותר לקיימה.
<h2>דף ה:</h2>
האומר לאשתו, אל תדברי עם פלוני, אע"פ שנסתרה בעדים כדי טומאה, או אמר, אל תסתרי, ודברה עמו, או לא קנה לה אבל העידו שנסתרה כדי טומאה, או קנא לה מקטן פחות מבן תשע ויום אחד או מבהמה, הואיל וכת' איש, או אם מחל על קנויו קודם סתירה, דלאחר סתירה לא יועיל, או אם גרשה קודם סתירה, בכל אלו לא נאסרה עליו ולא שותה. החזיר גרושתו צריך לקנות לה קנוי אחר.
<h2>דף יח.</h2>
מי שראה שזנתה אשתו או אמרו לו אחד מקרובותיה או קרובותיו שמאמינם, אפילו בלא קנוי חייב להוציא ואסור לבא עליה ויתן כתבתה. הודתה שזנתה תצא בלא כתבה. לפיכך משביעה בנקיטת חפץ שלא זנתה תחתיו, אם ראה בעצמו, ואחר תגבה כתבתה, אבל בדבר אחר לא יכול להשביעה רק על ידי גלגול. כגון שקנא עם איש אחד משביעה ממנו ומאיש אחר שחושדה ממנו שלא קנא לה. וכן מגלגל שלא זנתה משארסה קודם שתנשא ולא אחר שתנשא, אבל לא יגלגל שלא זנתה קודם אירוסין, ולא אחר שגרשה אם גרשה והחזירה, שאם זנתה בעת ההיא לא תאסר (עליה) [עליו] וכל שתבעל ולא תהיה אסורה לו אינו מתנה עמה. לפיכך אם כנס יבמתו לא יגלגל עליה שלא זנתה כשהיתה שומרת יבם, אבל יגלגל שלא זנתה תחת אחיו. וכן אם גרשה מגלגל שלא זנתה תחתיו בנשואין ראשונים, וכן יכול לגלגל שלא תזנה תחתיו, שלא תזנה אחר שיחזירנה אם יגרש ויחזיר. לפיכך כשתזנה להבא מים יבדקוה ויארעו לה מאורעות אלו לכך נאמר, אמן אמן, אמן מאיש זה או מאחר, לשעבר או להבא.
<h2>דף יח:</h2>
שתתה מי המרים ונקתה מהם וחזר וקנא לה מן האיש שהשקה על ידו ונסתרה עליו אין משקה על ידו פעם שנייה, אלא תאסר עליו לעולם ותצא בלא כתבה. אבל אם קנא לה עם אחר ונסתרה עם אחר בעדים משקה אותה פעם שנייה ואפילו כמה פעמים, והוא שישקה כל פעם בגלל איש אחר. השקה אותה וגרשה ונשאת לאחר, וקנא לה עם האיש שהשקה אותה הבעל הראשון בגללו ונסתרה עמו בעדים, הבעל השני משקה אותה על ידו, שהוא בעל שני, ואפילו מאה ונשאת לזה אחר זה משקין אותה על ידי איש (אחר) [אחד] ואין אומרים, ודאי הוחזקה לזה וטמאה היא, עד שיהיה שם עד.
<h2>דף כד.</h2>
אלו שבית דין מקנין להם, מי שבעלה נתחרש או נשתטה או היה במדינה אחרת או היה חבוש בבית האסורין, לא להשקותה רק לפוסלה מכתובתה. כיצד, שמעו בית דין שהעם מרננין אחריה קוראין לה ואומרים לה, אל תסתרי עם פלוני. באו עדים אחר כך שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה בית דין אוסרין אותה על בעלה לעולם [ו]קורעין כתבתה, וכשיבא בעלה או יבריא או יותר מתפישה נותן לה גט. לא יכול להשקותה שלא קנא לה.
<h2>דף כה.</h2>
כל אשה שאסורה על בעלה על עיסקי חשד בין בקנוי [בין שלא רצה בעלה להשקותה, בין שלא רצתה היא ובין שבא לה עד טומאה או הודת, או היתה מאלו הנשים שאינן ראויות לשתות או שקנאו לה בית דין, הואיל ונאסרה על] בעל[ה] אסורה על זה שנתייחד עמה. ואם עבר ונשאה מוציאין אותה מתחתיו בגט ואפילו היו לה בנים ממנו, שכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. אבל אם לא קדם קנוי ובאו עדים שנסתרה עם זה ומצאו דבר מכוער, שנכנסו אחריה ומצאוה חוגרת חגורה או מצאו רוק למעלה מן הכילה, והוציאה בעלה בזה לא תנשא לנטען. עבר ונשאה והיו לה בנים ממנו לא תצא, לא היו לה בנים ממנו תצא. וזה בשלא פסק הקול שזנתה עם פלוני יום ומחצה או יותר, ולא היו להם אויבים, אך אם פסק הקול שלא מחמת יראה, אם נשאת לנטען אפילו אין לה בנים ואפילו בא עד אחד שזנתה עמו לא תצא. מי שהוציאה בעלה בעידי דבר מכוער ונשאת לאחר וגרשה אסורה להנשא לנטען, נשאת לא תצא אע"פ שאין לה בנים. כל אשה שהעידו שני עדים שזנתה עם זה כשהיתה תחת בעלה הראשון תצא מזה, ואע"פ שיש לה ממנו כמה בנים. וכל מקום שאמרנו תצא, תצא בלא כתבה.
האומר לאשתו, אל תדברי עם פלוני, אע"פ שנסתרה בעדים כדי טומאה, או אמר, אל תסתרי, ודברה עמו, או לא קנה לה אבל העידו שנסתרה כדי טומאה, או קנא לה מקטן פחות מבן תשע ויום אחד או מבהמה, הואיל וכת' איש, או אם מחל על קנויו קודם סתירה, דלאחר סתירה לא יועיל, או אם גרשה קודם סתירה, בכל אלו לא נאסרה עליו ולא שותה. החזיר גרושתו צריך לקנות לה קנוי אחר.
<h2>דף כז:</h2>
כל אשה שאסורה על בעלה על עיסקי חשד בין בקנוי [בין שלא רצה בעלה להשקותה, בין שלא רצתה היא ובין שבא לה עד טומאה או הודת, או היתה מאלו הנשים שאינן ראויות לשתות או שקנאו לה בית דין, הואיל ונאסרה על] בעל[ה] אסורה על זה שנתייחד עמה. ואם עבר ונשאה מוציאין אותה מתחתיו בגט ואפילו היו לה בנים ממנו, שכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. אבל אם לא קדם קנוי ובאו עדים שנסתרה עם זה ומצאו דבר מכוער, שנכנסו אחריה ומצאוה חוגרת חגורה או מצאו רוק למעלה מן הכילה, והוציאה בעלה בזה לא תנשא לנטען. עבר ונשאה והיו לה בנים ממנו לא תצא, לא היו לה בנים ממנו תצא. וזה בשלא פסק הקול שזנתה עם פלוני יום ומחצה או יותר, ולא היו להם אויבים, אך אם פסק הקול שלא מחמת יראה, אם נשאת לנטען אפילו אין לה בנים ואפילו בא עד אחד שזנתה עמו לא תצא. מי שהוציאה בעלה בעידי דבר מכוער ונשאת לאחר וגרשה אסורה להנשא לנטען, נשאת לא תצא אע"פ שאין לה בנים. כל אשה שהעידו שני עדים שזנתה עם זה כשהיתה תחת בעלה הראשון תצא מזה, ואע"פ שיש לה ממנו כמה בנים. וכל מקום שאמרנו תצא, תצא בלא כתבה.
<h2>דף לא.</h2>
קנא בפני שנים וראה שנסתרה כדי טומאה, או שמע רנון אפילו מנשים (קטנות) [הטוות] לאור הלבנה שנושאות ונותנות שזנתה עם האיש שקנא לה, או העיד אחד שדעתו סומכת שהוא נאמן שנסתרה כדי טומאה אחר קנוי אסור לקיימה ויוציא ויתן כתבה שאינו יכול להשקותה על פי עצמו, ולא על פי עד אחד. אין דעתו סומכת שהוא נאמן, מותר לקיימה.
אשה שקנא לה ונסתרה אחר קנוי עמו בעדים והרי עומדת לשתות, ובא אחר והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקנא לה עמו, אסורה עליו לעולם, לא שותה ויוצאה בלא כתבה. ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעידי סתירה, שנאמר ועד אין בה, והרי עד. ואפילו חמש נשים ששונאות זו את זו [מעידות זו על זו] שנטמאת, ונאמנת עליה לאוסרה על בעלה ושלא להשקותה, ולא פוסלה מכתובתה אך נוטלת כתבתה ויוצאה.
<h2>דף לא:</h2>
בא עד אחד כשר ואמר נטמאת אינה שותה. בא אחר והכחישו ואמר לא נטמאת אין שומעין לו, שעד אחד בטומאת סוטה כשנים ואין דבריו של אחרון דוחין דבריו של ראשון שהוא כשנים. באו שנים כאחת, זה אומר נטמאת וזה אומר לא נטמאת, או שאמר אחד נטמאת ובאו שנים ואמרו לא נטמאת, שותה. בא עד אחד כשר ונשים רבות או פסולין כאחד, העד או[מר] נטמאת והנשים והפסולין, לא נטמאת שותה, שעד אחד ופסולין רבים כמחצה על מחצה. היו כלם פסולין הולכין אחר הרוב. כגון שתי נשים אומרות נטמאת, ושלש אומרות לא נטמאת שותה. שלש אומרות [לא] נטמאת וארבע אומרות נטמאת אינה שותה. היו מחצה על מחצה [שותה]. אפילו אשה ועבד ושפחה, ופסול לעדות בעבירה מדרבנן, ואפילו קרוב נאמן להעיד עדות שוטה ושזינתה, (ושאסר) [ותאסר] על בעלה ואינה שותה. ותצא בלא כתבה הואיל וקדם הקנוי והסתירה בעדים כשרים. והתורה האמינה עד אחד בטומאה הרי כולן כשרים לעדות טומאה. כל שוטה שאינה שותה מפני עדות טומאה אסורה על בעלה לעולם ותצא בלא כתבה, שהרי נאסרה מפני קנוי וסתירה, ושתיה שתתירה נמנעה, שהרי יש בה עד.
